פוליה (Puglia) - העקב של המגף האיטלקי
קחו אבן גיר לבנה, טורקיז של ים, ירוק של עצי זית עד האופק, היסטוריה של אלפי שנות אדריכלות בסגנונות משתנים, שימו אותם תחת שמש שצובעת הכל בצבעי זהב וקבלו חוויה איטלקית שונה מכל מקום אחר שהכרתם באיטליה.
כל היופי הזה נמצא במרחק 3 שעות טיסה אם תבחרו לטוס לברי או 3.5 שעות טיסה פלוס 3 שעות נסיעה, אם תבחרו כמונו לטוס לנאפולי ולחצות לפוליה דרך חבל קאמפניה משובץ הכרמים והיקבים.
פוליה היא חבל ארץ של סימטאות לבנות (לעיתים תלולות, ולעיתים תלולות מאוד) נמלי דייגים עתיקים, בתי טרולי, מאסריות (חוות עתיקות שהוסבו לאירוח), ניחוח ים תיכוני מצד אחד, והים האדריאטי למול אלבניה מצידה השני. פוליה היא מולדתם של הפסטה בצורת אוזנים קטנות קעורות בשם אורקייטה ושל גבינות המוצרלה והבוראטה.
בפוליה גם נוצר השיר וולרה “Volare” (שמחכה לכם בסוף) שהוא הרבה יותר משיר. הוא הפך לסמל של איטליה, של תחושת חופש, אור, שמחת חיים והיכולת לעצור וליהנות מהיופי סביב.
זו בדיוק התחושה בפוליה. הצטרפו אלי למקומות המעוצבים במיוחד, בידי אדם וטבע, בפוליה הנהדרת.
לפני שנתחיל #1 - בבקשה בלי השוואות
השאלות שהכי הרבה נשאלתי ביחס לפוליה היו איך היא בהשוואה ל:
אמלפי (כי היא סמוכה וגם אליה כדאי לטוס לנאפולי)
טוסקנה (בגלל הגבעות היין והארוח הכפרי)
צינקווה טרה (בגלל הסימטאות שגולשות לים)
פירנצה (בגל העושר האדריכלי הבארוקי, וכאן גדולים מאיתנו עשו את ההשוואה אז נתעלם)
רומא (בגלל האוכל וההיסטוריה האדריכלית)
אז כן יש בפוליה מהכל, והשוואות הן דבר מאוד מתבקש בבחירת יעד לטיול, דרך להבין אם נאהב, אם יעניין אותנו. אבל השוואות הן הרבה בעיני המתבונן, וההמלצה שלי היא לבוא למקום חדש בלב פתוח, לא לתייג ולא לקטלג, להוציא מתבניות מוכרות ולתת מקום לחוויה שונה ואחרת כמו זאת שיש בפוליה. איטליה הטובה והאחרת, שיש בה הכל מהכל אבל בדרך שלה היחודית.
לפני שנתחיל #2 - כמה עובדות על פוליה
*פוליה משתרעת לאורך יותר מ־800 קילומטרים של קו חוף, בין הים האדריאטי במזרח לים היוני בדרום מערב.
*מיקומה, בנקודת המפגש בין איטליה לבלקן, הפך אותה במשך אלפי שנים לצומת של תרבויות, מסחר וכיבושים, והשפעתם ניכרת עד היום באדריכלות, במטבח ובאופי היישובים.
*פני השטח של פוליה משתנה בין מישורים רחבי ידיים, גבעות מתונות, מיליוני עצי זית עתיקים ואבן גיר בהירה שממנה נבנו הערים, החוות והכפרים.
*האבן המקומית מעניקה לרבים מהמבנים את הגוון הזהוב שמאפיין כל כך את האזור.
*נהוג לחלק את פוליה לכמה אזורים שונים באופיים: גרגאנו ההררי והירוק בצפון, מישור טאבוליירה העצום, עמק איטריה עם בתי הטרולי המפורסמים, וחצי האי סלנטו שבדרום שהיה הסיבה העיקרית לנסיעה ותבינו את הסיבות לכך בהמשך.
השטח הגדול, שפע היעדים והגיוון בינהם הוליך אותנו לבחור ב-4 מקומות לינה, כל אחד התאים לאזור שלו ולמשך השהייה (סה"כ 8 ימים, לא הייתי ממליצה פחות ומאוד הייתי ממליצה יותר). המחשבה לעשות טיול כוכב ממקום לינה אחד (אפשרות שנבחנה בתחילה) יגרום לנסיעות ארוכות מידי ולוויתור על ההאיזורים המרוחקים יחסית, שהם איך לא, גם השווים במיוחד. ובכלל מעבר בין מקומות אירוח מוסיף לטעמי ענין ועם אריזה נכונה הוא קל לביצוע ושווה את המאמץ הקטן.
פוליה מרגישה כמו כמה יעדים שונים, בכל שעה של נסיעה משתנים הנוף, חומרי הבנייה, הצמחייה ואפילו האווירה, אבל החיבור בין הים, אבן הגיר והאור הים תיכוני נשאר החוט המקשר שיוצר את הקסם המיוחד בכולם.
התחלנו. וקודם כל יין - Redici Resort
כשעה וחצי מנאפולי, בדרך מתפתלת בין כרמים, גבעות ירוקות וכפרים קטנים שוכנת אחוזת Redici, בלב אזור היין של קאמפניה. להתאפק ולא להשוות לטוסקנה, ולהכיר פינה פחות מוכרת של דרום איטליה, לפני שנמשיך לפוליה.
אם אתם נוחתים בנאפולי, במיוחד אחה"צ המאוחרות כמונו, מומלץ מאוד לעשות עצירה ללילה בדרך לפוליה, והאחוזה הזאת היתה בחירה מושלמת.
אחוזת רדיצ'י שייכת למשפחת מאסטרוברארדינו, אחת ממשפחות היין הוותיקות והמוכרות באיטליה. במשך יותר ממאה וחמישים שנה עוסקת המשפחה בגידול ענבים וייצור יין באזור אירפיניה, והיא נחשבת לאחת המשפחות שתרמו לשימור זני הענבים המקומיים שהפכו את האזור למרכז יין חשוב בדרום איטליה.
האחוזה שוכנת בין כרמים רחבי ידיים בלב אזור היין טאורזי, ומורכבת ממבני אבן המשתלבים בנוף הכפרי שסביבם. הכרמים, היקב המלון והמסעדה המעולה, פועלים כחלק ממכלול אחד, המאפשר למבקרים להכיר מקרוב את הקשר שבין האדמה, היין והתרבות המקומית, באווירה רגועה עם נוף כרמים אינסופי.
לנו, שבכלל לא היה ברור אם נצליח לטוס עד לרגע האחרון, האחוזה היתה מקום להחליף אווירה ולהתמסר לנוף לאוכל וליין' פרי מסורת ארוכת שנים ושונים כל כך מהמקום ממנו הגענו.
מטרה (Matera) - 9,000 שנים חצובות באבן
התחנה השניה, בחבל בזיליקטה הסמוך לפוליה, נמצאת מטרה, אחת הערים העתיקות בעולם שעדין מיושבות ברציפות. המערות הראשונות היו מאוכלסות עוד בתקופה הפרהיסטורית והעיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית ב – 1993.
רובע הסאסי (Sassi) הוא עיר שלמה הבנויה שכבה על גבי שכבה. רחוב אחד משמש לעיתים בגג של בית אחר, מדרגות מובילות למערות שהפכו לבתים ולבתי מלון יוקרתיים, כנסיות נחצבו בסלע אבן הגיר הרכה, ומערכת מים מתוחכמת של אגירת מים איפשרה לתושבים לשרוד באזור.
העיר הזאת שממשיכה לרתק אדריכלים, מעצבים ואוהבי תרבות מכל העולם, שימשה כתפאורה טבעית לסרטים רבים, כשהמפורסם הוא מסדרת ג'ימס בונד No Time to Die, הזכור בסצינת מרדף האופנועים והמכוניות ברחובות האבן העתיקים, במדרגות ובסמטאות התלולות של רובע הסאסי העתיק.
Sextantio Le Grotte della Civita - יוקרה חצובה בסלע
ראשית אזהרת מסע-המלון היוקרתי בעיר החצוב בסלע נמצא בתחתית העיר העתיקה, מה שמחייב טיפוס קשוח בסיום הביקור. לאורחי במלון יש שרות הסעות. אנחנו ויתרנו על לינה במקום, גם בגלל חוות הדעת המרובות בענין ריח העובש שכלול בחוויה. הירידה בסמטאות נעימה מאוד, הנוף הנשקף עוצר נשימה, אבל העליה חזרה עוצרת נשימה מהסיבות הפחות נעימות, ושלא תגידו שלא הזהרתי.
אז שרדתי כדי לספר על שיעור מרתק בשימור אדריכלי.
המלון שוכן במערות העתיקות ושוקם תוך שמירה כמעט מוחלטת של החללים המקוריים. קירות האבן, הקימרונות, הרצפות והפתחים נשארו כפי שהיו במשך אלפי שנים, והעיצוב המינימליסטי מאפשר לאדריכלות להשאר בקידמת הבמה, ולהשאיר את הנשמה המקורית והעוצמתית של המקום.
MUSMA - מוזאון לאומנות עכשווית בארמון חצוב באבן
בין סמטאות הרובע, נחבאים מוזאונים וגלריות לאומנות, שהבולט מכולם הוא מוזאון ה – MUSMA לאומנות עכשווית. המוזאון שוכן בארמון פומריצ'י, מבנה מהמאה ה – 16 שהיה במשך דורות ביתה של משפחת פומריצי, אחת המשפחות החשובות בעיר. במהלך השנים הורחב הארמון ונבנו סביבו חללים תת קרקעיים, מערות, מרתפים ובורות מים.
המתחם כולו הפך למוזאון, בו הארכיטקטורה היא חלק בלתי נפרד מהתצוגה. במהלך הביקור עוברים דרך חדרי הארמון ההיסטוריים, יורדים למערות החצובות בסלע, שבכולם מוצגים בעיקר פסלים מודרניים של אומנים איטלקים ובינלאומיים מהמאה ה – 19 ועד ימינו.
מבנה היסטורי קיבל חיים חדשים בנוסף לסיפור המקורי שלו
גרוטליה (Grottaglie) - עיר הקרמיקה של פוליה
כשעה נסיעה בגבעות ירוקות, עברנו מאלף גווני הבז' של אבן הגיר ממנה נחצבה העיר מטרה, והגענו לצבעוניות אינסופית ברובע הקרמיקה של גרוטליה.
העיר הקטנה הפכה במשך מאות שנים לבירת הקרמיקה של דרום איטליה. כבר מהמאה ה – 15 פועלות בעיר סדנאות קרמיקה בזכות שכבות החימר האיכותי שנמצאו באזור והמסורת המקומית שעברה מדור לדור.
לב העיירה הוא רובע הקרמיקה (Quartiere delle Ceramiche). רחוב שלאורכו עשרות בתי מלאכה וחנויות. רבים מהם חצובים גם כן במערות ובחללים עתיקים.
אם תגיעו בשעות הפעילות (דהינו לא להגיע בין 13:00 – 16:30 כאן מקפידים על מנוחת צהרים), תראו מקרוב את עבודת האומנים שמציירים ויוצרים את הכלים ושורפים אותם בתנורים מסורתיים.
לצד צלחות, כדים וקערות מסורתיים, אפשר למצוא עבודות אומנות ופריטי עיצוב שנמכרים ונשלחים לרחבי עולם, והופכים מסורת מקומית לשפה עיצובית שמזוהה עם פוליה. אם השפע בילבל אותכם, אל דאגה, אתם עוד תתראו עם המבחר המסחרר הזה בחנויות, בבתי המלון ובמסעדות ברחבי פוליה, ויהיו עוד הזדמנויות רבות למצוא את הפריטים שיסעו איתכם הביתה.
לצ'ה (Lecce) -פירנצה של הדרום
לצ'ה, בירת אזור סלנטו, היא עיר מרהיבה, שזכתה לכינוי פירנצה של הדרום (לעיתים ההשוואה היא בלתי נמנעת) בזכות אדריכלות בארוקית יוצאת דופן שהפכה אותה לאחת הערים היפות באירופה. (במאמר מוסגר אזכיר שסגנון אדריכלות הבארוק נולד באיטליה בסוף המאה ה-16, וניסה לרגש ולעורר התפעלות אחרי תקופת הרנסס המאוזנת וההרמונית).
בניגוד לערים איטלקיות רבות שנבנו בעיקר משיש או מאבן כהה, לצ'ה נבנתה מאבן לצ'ה, אבן מקומית רכה בגוון זהוב. רכות האבן איפשרה לאומנים ופסלים ליצור חזיתות עשירות בפרטים, בגילופים, דמויות ופרחים.
אנחנו הגענו ללצ'ה אחר הצהרים המאוחרות, למלון בלב העיר העתיקה. ככה חווינו את העיר המוארת והשוקקת בערב, וככה יכולנו להתחיל את השוטטות למחרת, הרבה לפני שהיא התמלאה בתיירים המגיעים אליה במהלך היום.
העיר שמשלבת היסטוריה אדריכלות ואמנות
בעיר מוזאונים רבים, ואת אלה כדאי להכיר ולבקר במיוחד:
MUST – Museo Storico della Città di Lecce
המוזיאון שוכן במנזר עתיק מהמאה ה־16, שבו שכבות של היסטוריה נחשפות זו לצד זו, החל משרידים רומיים ועד חללים ששוחזרו בעיצוב עכשווי. התערוכות משלבות אמנות עכשווית, צילום, מיצבים ועיצוב לצד סיפורה ההיסטורי של לצ’ה.
Fondazione Biscozzi | Rimbaud
פנינה אמיתית לחובבי אמנות מודרנית. הקרן מציגה אוסף פרטי מרשים של אמנות איטלקית מהמאה ה־20, עם יצירות של אמנים חשובים.
Museo Castromediano
זהו המוזיאון הציבורי החשוב ביותר של בפוליה. האוסף כולל פסיפסים, פסלים, כלי קרמיקה עתיקים וממצאים יווניים ורומיים, ובשנים האחרונות נוספו גם חללים מודרניים ותערוכות עיצוב עכשוויות.
בתי מלון כחלק מהחוויה האמנותית
בין כנסיות הבארוק המפוארות, החצרות הנסתרות וסימטאות אבן הגיר הזהובה, נוספו בשנים האחרונות מלונות בוטיק יוצאי דופן.
La Fiermontina Luxury Home הוא המלון האמנותי הבולט בלצ'ה, המחבר בין אמנות, אדריכלות, היסטוריה וסיפור משפחתי יוצא דופן, שנולד מסיפור אהבה.
המקום הוקם כמחווה לאנטוניה פיירמונטה, בת לצ'ה, ציירת כנרית ואישה יפיפיה. אנטוניה עברה לפריז בשנות ה־30 והפכה למוזה ולבת הזוג (בזמנים שונים) של שני פסלים צרפתים ידועים, רנה לטורנר (בעלה הראשון) וז’אק זבובאדה (שחיזר אחריה, גרם לגירושיה והיה בעלה השני). אנטוניה נפטרה באופן פתאומי בגיל 42,. ז'אק הנציח אותה באינספור יצירות, וגם ביצירתו של רנה ניכרת השפעת הפרידה והאובדן. שני הגברים נותרו חברים טובים, כל חייהם. נכדיה הקימו את המלון כדי להחזיר את סיפורם לעיר הולדתה.
המלון כולל 4 סוויטות ארוח בלבד המעוצבות סביב תחומי אומנות שונים:פיסול, ציור, מוזיקה וקולנוע. בנוסף המתחם כולל גם מוזאון פרטי, מסעדה כולם סביב גן גדול המשלב עצי זית ופסלים.החדרים מעוצבים בקווים מינימליסטיים המבליטים את אבן ה־Pietra Leccese המקומית, תקרות הקמרון הגבוהות וריהוט איטלקי אלגנטי. ברחבי המלון מוצגות יצירות אמנות מקוריות ופסלים של רנה וז'אק, בחלקם מונצחת אנטוניה אהובתם.
המוזיאון הפרטי שנוסף בשנים האחרונות, מוקדש לסיפור המשפחה ולאמנות שלה, והוא והגינה הקסומה פתוחים גם למי שאינם אורחי המלון.
עוד בתי מלון שהם חוויה אומנותית אדריכלית והיסטורית
Palazzo Bozzi Corso – השייך אף הוא לרשת La Fiermontina הוא ארמון מהמאה ה־18 שהוסב למלון בוטיק אלגנטי. הקסם כאן נמצא במפגש שבין אדריכלות היסטורית לבין עיצוב עכשווי מינימליסטי. תקרות מצוירות, רצפות מקוריות וחדרים שבהם כל פרט נבחר בקפידה יוצרים חוויה שמדברת במיוחד לאוהבי אסתטיקה.
Pollicastro Boutique Hotel – מלון קטן ואינטימי הממוקם בארמון היסטורי בלב העיר העתיקה. העיצוב משלב יצירות אמנות, ריהוט איטלקי מוקפד וחומרים מקומיים. התחושה היא של בית פרטי של אספן אמנות.
Patria Palace Hotel – מול בזיליקת סנטה קרוצ’ה המרשימה ניצב אחד המלונות האיקוניים של העיר. זהו מלון יוקרתי קלאסי יותר, אך החיבור לאדריכלות המקומית יוצא דופן.
Palazzo De Noha – מלון בוטיק קטן ומדויק הממוקם בארמון מהמאה ה־18. העיצוב עכשווי, רגוע ונקי, מבוסס על שכבות ההיסטוריה של המבנה. מעוטר במפתח מישלן בגלל שימור הקמרונות, הרצפות ואף שרידים רומיים עתיקים. המלון חדש, בעיצוב עכשווי עם גג יפיפה, בריכת טבילה ונוף לעיר, שם מוגשת ארוחת הבוקר.
גלריות וחנויות עיצוב
לצ'ה היא עיר של אומנות ועיצוב. לצד המוזאונים וחללי האומנות מתקיימת סצינת אומנות ועיצוב עכשווים בגלריות ובחנויות עיצוב.
TONDADESIGN היא אולי הבולטת מכולן המשלבת עיצוב סטודיו יצירתי. המקום הוקם על ידי צמד המעצבים מלינדה מסארו ואנטוניו פדה. ייחודה של הגלריה הוא בשילוב בין עיצוב עכשווי לבין חומרי גלם ומסורות מקומיות של סלנטו ופוליה. במקום ניתן למצוא עבודות העשויות אבן לצ’ה, עץ, מתכת, פולימרים וחומרים ממוחזרים, לצד אובייקטים אמנותיים וריהוט בעיצוב מקורי. רבים מהפריטים מיוצרים במהדורות מוגבלות או כפריטים חד פעמיים, והיא מציעה הצצה לאופן שבו יוצרים מקומיים משלבים בין אומנות שימושית, עיצוב מוצר ועבודת יד מסורתית.
Vico dei Bolognesi חנות קונספט קסומה,נמצאת בסמוך לרובע היהודי ולבזיליקה סנטה קרוס, ומשלבת פריטי עיצוב שימושים, אופנה לגברים ונשים, ספרים, טקסטיל, ותאורה.
הפריטים שנבחרו בקפידה ממותגים איטלקיים ובינלאומיים. מוצגים באווירה אקלקטית וגם אם אינכם מתכננים לקנות, זהו מקום נהדר לגלות מותגים ייחודיים וליהנות מעיצוב במיטבו.
מאסריה (Masseria)-חווית ארוח יחודית לפוליה
עמוסי היסטוריה רבת שנים, המשכנו ליעד הבא, כולו ים, מטעי זיתים טבע משתולל ואווירת חופש מוחלטת.
אחד הדברים שהופכים את פוליה לכל כך מיוחדת הוא חוויית האירוח במאסריות.
המאסריות היו במקור חוות חקלאיות מבוצרות, שנבנו בין מטעי הזיתים והשדות, ושילבו מגורים, חקלאות וגידול בעלי חיים. בעשורים האחרונים רבות מהן שוחזרו בקפידה והפכו למלונות בוטיק, תוך שמירה על האופי הכפרי והאותנטי שלהן.
אנחנו בחרנו ב- Masseria Prosperi Luxury Boutique Farm, שנמצאת באזור פראסניטו, בין אגמי אלימיני לחופי הים האדריאטי, כעשר דקות מאוטרנטו.
החווה מוקפת מטעי זיתים ונמצאת במרחק דקות מהים, כך שאפשר ליהנות בו זמנית מהשקט של הכפר ומהחופים היפים של סלנטו.
המסריה נפתחה לאירוח בשנת 2013 על ידי בני הזוג מרצדס ואנטוניו, שהפכו חווה כפרית למקום שמרגיש כמו בית פרטי מעוצב עם מארחים שרק חיכו שתגיעו. מרצדס אחראית לעיצוב המרהיב והרגוע של המקום, על אוסף הרהיטים והפריטים שנאספו משווקי עתיקות וממסעותיה ברחבי אירופה, בעוד אנטוניו מוביל את החוויה הקולינרית עם מטבח המבוסס על תוצרת מקומית וירקות מהגינה האורגנית של המסריה.
לצד ביתם של בני הזוג, 8 חדרי אירוח מרווחים, בריכת שחייה בין עצי הזית, בריכה פנימית, ספא וחמאם. בעלי חיים מסתובבים בשטח ומרחבי שדות ומטעים נמתחים עד האופק. ואווירה של חיים בקצב אחר. יופי ויוקרה אמיתים שנמצאים בפשטות.
בפוליה מאסריות רבות וטובות רובן יקרות בשל ההשקעה הרבה בפרטים ומספרם הקטן מאוד של חדרי הארוח. חלקן הפכו ליוקרתיות מאודואולי מפספסות את הפשטות הקסומה שהארוח האישי הזה מציע.
אונטרטו (Ontarto)-השער המזרחי של איטליה
המאסריה הנפלאה היתה בסיס לנסיעות קצרות לחופי ים פראיים, לביץ' קלאבס מפנקים עם מסעדות על המים צופות לאלבניה שמעבר לים. באזור כולו מערות אליהן ניתן להגיע בשייט אם אתם חובבי הז'אנר.
Ontranto היא העיר האיטלקית הקרובה ביותר ליוון ולאלבניה, היא עיר הנמל ההיסטורית של סלנטו.
מומלץ במיוחד לבקר באונטרטו בשקיעה, לשוטט בסמטאות הלבנות של העיר העתיקה מלאת החנויות והמסעדות הגולשות לים ולטיילת הצופה לנמל העתיק. במבצר החולש על העיר מתקיימים ארועי תרבות ותערוכות אומנות, וכדאי גם לא לפספס את הקתדרלה הידועה ברצפת הפסיפס העצומה שלה מהמאה ה-12.
בהמלצת מרצדס, בעלת המאסריה המקסימה, הדרמנו מרחק כחצי שעת נסיעה ל-Santa Cesarea Terme.
לאחר נסיעה יפיפיה לאורך הים האדריאטי, ועצירה במגדלור המזרחי ביותר באיטליה, הגענו לאחד המקומות היפים ביותר בפוליה. שום דבר לא הכין אותנו ליופי של הארמון שמתנוסס לו במרכז העיירה.
Palazzo Sticchi-ארמון מאגדות המזרח
Palazzo Sticchi, ארמון שנראה כאילו נלקח מסיפור אגדה מזרחי והונח על מצוק המשקיף אל הים האדריאטי. הארמון נבנה בסוף המאה ה־19, בתקופה שבה העיירה הפכה ליעד מרחצאות יוקרתי בזכות המעיינות התרמיים שלה. את המבנה הזמין בעל הקרקעות ג’וזפה סטיקי, שביקש ליצור בית קיץ יוצא דופן שישקף את רוח התקופה ואת המשיכה לאדריכלות האקלקטית.
ייחודו של הארמון הוא בשילוב הסגנונות האדריכליים. בעוד שרוב ארמונות פוליה נבנו במסורת הרנסנס או הבארוק, כאן בולטת השפעה מורית (מוסלמית) מובהקת: כיפות בצל, קשתות, עיטורים גאומטריים וחלונות מעוטרים המזכירים ארמונות בצפון אפריקה ובאנדלוסיה (דרום ספרד). גם צבעו החם של המבנה, העשוי מאבן הגיר המקומית של סלנטו, משתלב באופן טבעי עם המצוקים הלבנים והים הכחול.
חזית הארמון תוכננה כך שתיצור דיאלוג עם הנוף. המרפסות והפתחים הרחבים פונים אל הים, ומאפשרים לאור ולרוח להיכנס אל חללי הפנים. המבנה ניצב על קצה המצוק אך נמצא בשכונת מגורים בסמוך לבתי דירות רגילים.
הארמון נמצא בבעלות פרטית, וניתן להתרשם ממנו, שלא להגיד להיות פעורי פה, רק מבחוץ. 4 החזיתות שונות זו מזו ועוצרות נשימה. באמת.
אוסטוני (Ostuni)-העיר הלבנה
בקושי רב נפרדנו מהמארחים הנפלאים ומהמתחם המופלא שלהם במאסריה, הבטחנו לעצמינו לחזור והתחלנו את הדרך צפונה, לכיוון מונופולי, שם הזמנו ארוח במלון דירות על הים.
התחנה בדרך היא אוסטוני, שמרכזה ההיסטורי הוא מבוך של סימטאות, מדרגות קשתות וכיכרות קטנות שלצידם בתי אבן גיר מקומית מסויידים לבן. הבתים הלבנים שנתנו לעיר את שמה מחזירים את אור השמש ונותנים לעיר את המראה הזוהר שלה.
העיר תלולה קצת פחות ממדרונות העיר מטרה, עם דגש על המילה קצת.
מעל לעיר היפה הזאת מתנוססת קתדרלה גותית מהמאה ה-15. תוסיפו את הנוף הפתוח מצד אחד לים ומהצד השני לנוף מטעי הזיתים ותקבלו את פוליה האמיתית., המון יופי ושלווה.
מונופולי (Monopoli)-שום קשר למשחק המונופול
בחרנו במונופולי, במרכז החוף האדריאטי של פוליה, כנמל הבית לשלושה לילות נוספים. מכאן טיילנו בנוחות לעמק איטריה ולערי החוף הסמוכות, וממנה היה קצר יחסית לחזור לשדה התעופה בנאפולי.
כדי להנות מהים במקסימום, בחרנו מלון דירות, בבנין חדש ומודרני על חוף הים במרחק 10 דקות הליכה ברגל לעיר ולנמל העתיקים היפיפיים של מונופולי.
למרות ששמה מזכיר את משחק המונופול, מקורו דווקא ביוונית Monos Polis, “העיר היחידה”. השם מעיד על חשיבותה כבר בתקופה היוונית והרומית, כאשר שימשה נמל מסחר מרכזי בין איטליה למזרח הים התיכון.
במהלך ימי הביניים נשלטה העיר בידי הביזנטים, הנורמנים, האנג’ווים והספרדים, וכל אחת מהתקופות הותירה בה שכבה נוספת של אדריכלות ותרבות.
בזכות הנמל הטבעי שלה הפכה מונופולי למרכז מסחרי ימי חשוב, והעושר שהצטבר בה ניכר עד היום בארמונות, בכנסיות ובמבני הציבור המרשימים. העיר העתיקה מלאת חנויוות מסעדות בין הבתים האותנטים והדלתות הצבעוניות שמאפינות את המקום.
במרכז העיר ניצבת Cathedral Basilica of Madonna della Madia, אחת הדוגמאות המרשימות לאדריכלות הבארוק בפוליה. על קו המים מתנשא Castello di Carlo V, מבצר מן המאה ה־16 שנבנה כדי להגן על העיר מפני התקפות מהים וממשיך להיות אחד מסמליה הבולטים.
בתי הטרולי ב-Alberobello
בתי הטרולי הם מהסמלים המזוהים ביותר עם פוליה ואחת מצורות הבנייה הייחודיות באירופה. מדובר בבתי אבן קטנים בעלי גגות חרוטיים, שנבנו ללא שימוש במלט אלא מאבני גיר מקומיות שהונחו זו על גבי זו בטכניקת בנייה יבשה. רואים אותם פזורים כשמגיעים לאיזור מונופולי, אבל מרבית בתי הטרולי מרוכזים באזור Valle d’Itria, והריכוז הגדול והמפורסם ביותר נמצא בעיר Alberobello. יותר מ־1,500 בתי טרולי השתמרו בעיר, ובשנת 1996 הוכרזה העיר כאתר UNESCO בזכות ערכה האדריכלי וההיסטורי.
לא גרו כאן גמדים וגם לא קהילה נמוכת קומה במיוחד, אבל מקורם של בתי הטרולי עדין שנוי במחלוקת. לפי המסורת המקומית הם נבנו כך שניתן יהיה לפרקם במהירות במקרה של ביקור גובי המס מטעם ממלכת נאפולי, וכך להימנע ממיסוי על מבני קבע.
כיום רבים מבתי הטרולי משמשים כבתי מגורים, מלונות בוטיק, חנויות, מסעדות ובתי קפה. לצד הקסם הציורי שלהם, הם מייצגים אדריכלות מקומית שנולדה מתוך היכרות עמוקה עם חומרי הגלם, האקלים והנוף של פוליה.
Locorotondo
להשלמת הביקור בעמק האיטריה, המשכנו בנסיעה קצרה לעיירה היפיפיה Locorotondo שפירושו “המקום העגול”, ונובע מהמבנה המעגלי של המרכז ההיסטורי.
המרכז ההיסטורי מטופח במיוחד, הבתים מעוטרים באדניות פורחות ומרפסות ברזל ובין לבין מציץ נוף כרמי היין, מטעי הזיתים ובתי הטרולי הפזורים ברחבי העמק.
בניגוד לעיירות התיירותיות יותר באזור, לוקורוטונדו שומרת על אווירה מקומית רגועה. כל שנותר זה פשוט ללכת לאיבוד בין הסימטאות, להכנס לגלריות הרבות ולפגוש את היוצרים המקומיים, לשוטט בין חנויות העיצוב המציגות עבודות יד בקרמיקה ברקמה, ובאומניות שעוברות מהעולם.
Polignano a Mare-קסם שלא ניתן לתאור
ל- Polignano a Mare הגענו לקראת שקיעה. היא נמצאת 15 דקות ממנופולי, וחשבנו שתתאים לארוחת ערב לסיום עוד יום יפה. ידענו שמדובר בעיירת חוף מיוחדת אבל גם אחרי הביקור שם, קשה להעביר את הקסם שלה.
Polignano a Mare היא אחת העיירות המרשימות ביותר לאורך חופי פוליה. העיר העתיקה ניצבת על מצוקי גיר לבנים המתנשאים מעל מימיו הצלולים של הים האדריאטי, ויוצרים את אחד הנופים המזוהים ביותר עם האזור. סמטאות צרות, כיכרות קטנות ומרפסות התלויות מעל הים מובילות שוב ושוב לנקודות תצפית עוצרות נשימה, כשהמפורסמת שבהן משקיפה אל מפרץ Lama Monachile. למרות הפופולריות שלה, פוליניאנו א מארה מצליחה לשמור על קסם איטלקי אותנטי, עם בתי קפה, מסעדות ודלתות עתיקות הפזורות בין בתי האבן. זהו מקום שממחיש בצורה מושלמת את המפגש בין האדריכלות המקומית לבין עוצמתו של הטבע.
חובבי הזמר האיטלקי ישמחו לדעת כי זוהי עיר הולדתו של הזמר דומיניקו מודוניו, ממובילי פסטיבל סן רמו האגדי, וכאן נוצר השיר "וולרה" שמצפה לכם בסיום הכתבה, ואין מתאים ממנו להעברת היופי האיטלקי .
פסטה מוצרלה ובוראטה-אי אפשר בלי האוכל המקומי
לברי, עיר המחוז נסענו רק כדי לראות את סימטת המאמות האיטלקיות שמכינות את הפסטה המקומית בפתח בתיהן (טוב, לא אחסוך ממכם את הפרט החשוב שזה המקום היחיד בפוליה עם מידרחוב עמוס רשתות אופנה מזארה וספורה ועד ללואי ויטון ודומיו. ואם ממש אסחף אציין גם את האווטלט Puglia Village, קצת צפונית מברי שמעבר למותגים בינלאומיים ואיטלקיים שווים ממש, הוא מעוצב כמו כפר איטלקי פורח ומעוצב ומכאן הלגיטימיות שלו להשתלב כאן).
פוליה היא מקור גבינות הבוראטה והמוצרלה.
תהליך יצורם מתחיל בקבלת החלב הטרי בשלוש בבוקר, ומסתיים עד עשר בבוקר. את היום האחרון שהצריך ממילא קימה מוקדמת ונסיעה של שלוש שעות לנאפולי (כאן הצטערנו שלא טסנו עם ישראייר שמקיימת שתי טיסות שבועיות לברי, הכל כך סמוכה), פצחנו במחלבה כזאת.
Caseificio Dicecca, השוכנת בעיר Altamura, היא עסק משפחתי הממשיך מסורת רבת שנים של ייצור גבינות, תוך שילוב בין אומנות איטלקית מסורתית לחדשנות קולינרית. ויטו דיצ’קה, שהחל ללמוד את מלאכת ייצור הגבינות כבר בילדותו לצד אביו, הפך את המקום למוקד עלייה לרגל לחובבי אוכל מכל העולם. לצד מוצרי הדגל, ובהם מוצרלה, בוראטה וסטראצ’טלה טריות, צפינו בתהליך הייצור התכבדנו בטעימות וכמובן ארזנו בצידנית מקוררת הביתה.
תעלומת הכנסת השמנת לתוך המוצרלה ויצירת הבוראטה נפתרה. התהליך מתחיל מיצירת המוצרלה, מתיחתה, האחד מחזיק והשניה ממלאת את היריעה בשמנת, ומיד סוגרים את הצרור ומכניסים לקערת מים להשלמת התהליך.
רוב המחלבות לא מאפשרות ביקורים וחובה לתאם מראש. תאמינו לי, נסענו רחוק כדי לא להכנס לאחת כזאת.
טוויסט בעלילה והגענו למבואות אמלפי
/מצויידים בגבינות, ולפנינו נסיעה לשדה התעופה של נאפולי בכביש מהיר חסר השראה, קיבלנו הודעה מאל על שהטיסה מתאחרת בשעה. זה כל מה שהינו צריכים כדי לחתוך חזק מערבה, לעלות על דרך עיזים בין הרים גבוהים, שבסופה התחברה לכביש סביר והגענו ל- Vietri sul Mare עיר הקרמיקה המצויירת של אמלפי.
הצבעוניות מתפרצת כבר בכניסה לעיר. הצבעים משתלטים על הנוף: חזיתות, ספסלים, גרמי מדרגות וכיפות כנסיות מצופים באריחי מיוליקה מצוירים ביד, מסורת שנשמרת כאן כבר מאות שנים שהיו סיום מרהיב לטיול בלתי נשכח.
לכתבה על המקומות המעוצבים בנאפולי וחוף אמלפי לחצו כאן
בבלוג כתבות רבות על מקומות מעוצבים בעולם, ואם אתם אוהבי איטליה תוכלו למצוא כתבות על רומא, מילנו ונציה ואגם קומו בקליק אחד.
קצת עלי
אני מעצבת פנים עם ניסיון של למעלה מ-20 שנה, המתמחה בתכנון ועיצוב דירות יוקרה, בתים פרטיים, משרדים וחללים מסחריים. הסטודיו שלי פועל בארץ ובעולם.
בישראל – ליווי לקוחות מקומיים המבקשים תכנון מוקפד וייחודי, וכן עבודה מול תושבי חוץ הרוכשים נכסים בארץ וזקוקים ליד מקצועית שתנהל עבורם את הפרויקט מתחילתו ועד לסופו.
בעולם – ליווי ישראלים בפרויקטים מעבר לים. החל מישראלים המתגוררים בחו"ל ועד למשקיעים בנכסי נופש ודירות להשכרה ביעדים מבוקשים.
מתכננים פרויקט חדש בארץ או בחו"ל? אני כאן כדי לייעץ, ללוות ולהפוך את החזון שלכם למציאות.
אני מאמינה בשילוב שבין דיוק תכנוני לסטנדרט אסתטי בינלאומי. השירות בסטודיו מותאם אישית ומשלב טכנולוגיה מתקדמת של כלי AI המאפשרים תכנון ועיצוב מלא מרחוק, לצד נוכחות פיזית בשטח היכן שנדרש. הניסיון הרב שצברתי מאפשר לי להעניק מענה מדויק לצרכים הישראליים בסטנדרט איכות גלובלי, בכל מקום על המפה.
בואו נשמור על קשר
השראה מסביב לעולם: בבלוג שלי, Design&the City (המתפרסם גם ב-Ynet), אני משתפת חוויות אישיות ומקצועיות מהמקומות המעוצבים בעולם. כדי לא לפספס אף כתבה על היעדים המעוצבים הבאים, הירשמו כאן.
אינסטגרם: לעדכונים שוטפים על מקומות מעוצבים. עקבו אחרי בלחיצה כאן. ביקרתם במקום בעקבות הפוסט? צלמו, העלו לסטורי ותייגו אותי!
מוזמנים להגיב ולשתף כאן בתגובות.
שלכם, נורית
ולסיום: כמה עובדות שאולי לא ידעתם על השיר הכי מזוהה עם פוליה
*לשיר בכלל לא קוראים “Volare”. למרות שהעולם מכיר אותו בשם “Volare”, זו רק המילה הראשונה בפזמון. שמו הרשמי של השיר הוא “Nel blu, dipinto di blu” (בכחול, צבוע בכחול).
*השיר נכתב בשנת 1958 על ידי הזמר והיוצר האיטלקי Domenico Modugno יחד עם הפזמונאי Franco Migliacci בעירו של מודוניו Polignano a Mare, שם קרויה הטיילת המפורסמת על שמו.
*השיר הוצג לראשונה בפסטיבל סאן רמו בשנת 1958 וזכה במקום הראשון.
*לאחר מכן ייצג את איטליה בארוויזיון 1958, שם הגיע רק למקום השלישי, אך הפך לשיר האירוויזיון המפורסם ביותר בכל הזמנים.
* מקור ההשראה לשיר אינו טיול או סיפור אהבה, אלא חלום על דמויות מרחפות בהשראת מציוריו של מארק שאגל. מחבר המילים סיפר כי הוא נרדם לאחר ששתה יין, חלם שהוא צבוע בכחול ומעופף בשמים, וכך נולד הרעיון לשיר.
* כשהשיר הושר לראשונה, מודוניו פרש את זרועותיו על הבמה כאילו הוא עומד להמריא. המחווה הזו הפכה לאחד הרגעים האיקוניים בתולדות המוזיקה האיטלקית ושינתה את סגנון ההופעה של זמרים באיטליה.
* השיר היה להצלחה בינלאומית אדירה. הוא הגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי וזכה בשני פרסי Grammy הראשונים שהוענקו אי פעם, בקטגוריות “שיר השנה” ו”הקלטת השנה”.
*עד היום הוא נחשב לאחד השירים האיטלקיים המצליחים ביותר בעולם.
2 תגובות
כתבה מרתקת מעשירה ועושה חשק לטוס מיד!!תודה⚘️⚘️⚘️
תודה רבה טלילה יקרה, וכן זאת בהחלט המסקנה רק שהייתי מחכה לספטמבר 😎